כבר חודשים שאני מרגישה כמו חולצה מחויטת שתלויה במחלקת עודפים... פעם היא הייתה מיוחדת, נדירה... היום יש מלאנת'לפים כמוה. למה? מי החליט שדווקא היא תעבור למחלקת עודפים, ומי לכתחילה חשב שהיא כל כך מיוחדת ויפה - שזה דווקא טוב להצמיד לה תג עם מחיר מרקיע שחקים שרק יחידי סגולה יכולים לעמוד בו.
מי נתן לה את התחושה המדהימה הזו שהיא 'מורמת' משאר הבדים? שהיא לא עוד חולצה, לא עוד מוצר שסופו להיזרק בחוסר שימת לב לערימה הממתנת של הכביסה המלוכלכת. אלא מוצר שמי שקונה אותו גם משקיע מחשבה מרובה כיצד לשמור אותו נקי, כיצד לתחזק אותו באופן כזה שהוא יישאר 'שלו' לכמה שיותר זמן.
כמה נורא זה להיות 'עוד' סוג של נשמה במחלקת עודפים - נשמות שיש כמותן טו מאץ' בשוק... נשמות שאין בהן שום ייחוד, שום בשורה... שהן כמו כולן, איכשהו מוצאות בסוף מישהו להתחתן איתו ולהביא איתו ילדים לעולם. איכשהו מוכנות להסתפק בשיריים ולוותר על המהות הפנימית הכל כך עוצמתית שלהן.
האם גם אנחנו כמו כל אותם 'בדים', מרגישות שכבר אין לנו סיכוי לחזור בחזרה למחלקת היוקרה? מה אנחנו צריכות לעשות, או מה משמיים צריכים לעשות עבורנו, כדי שנבין שיש בנו עוד צורך? שאנחנו לא באמת הועברנו למחלקת העודפים כמו שאולי נדמ לנו לפעמים?
מה עושה מנהל חנות בגדים שרוצה להחזיר חולצה ממחלקת עודפים למחלקה היוקרתית? זה מאוד פשוט: מצמיד לה תג עם מחיר גבוה מאוד. המחיר עושה את כל ההבדל שבין ייחודי לפשוט.
עכשיו, כל שנותר כדי לראות איפה את נמצאת על הסקאלה של הייחודיות - הוא לראות איזה מחיר יש על התג של הנשמה שלך, איזה מחיר את קובעת לעצמך?
את באמת רוצה להתחתן סתם, רק כדי להגיד התחתנתי - או שמא יש לך מטרות נעלות יותר מאשר ללבוש שמלה לבנה ולהיות מיוחדת לערב אחד?
האם את באמת רוצה כל כך שישחררו אותך לזרועותיו של מישהו שלא באמת ראוי לפנימיות הגבוהה של הנשמה שלך? האם את באמת מבקשת להוזיל את תג המחיר כמו גם אהבתך, שמחתך, דעתך, תפילתך ושאר הכלים הייחודיים שבהם ניחנת?
בסדר, את רוצה להתחתן, הבנו...
את רוצה להביא ילדים לעולם ולזכות להיות אמא. אבל רגע, תעצרי שנייה. אל תתני לניצוץ שבך להיות כבוי בגלל שעוד לא קיבלת את מה שאת מתפללת עליו שנים. את כאן מסיבה מסוימת, ואף אחד לא רוצה להעציב אותך.
אל תתני ליאוש לחפור בך. תילחמי. תייחלי, תקווי. תבעירי את הניצוץ הזה בעיניים, ותרגישי את הרעב לחיים - שוב...
עם קשר או בלי קשר לבעל, ילדים וזוגיות - את צריכה לעשות את העבודה בעצמך, ואף אחד לא יכול לעשות אותה במקומך. את צריכה למצוא את הדרך להאמין ביכולות שלך, להאמין בטוב שמחכה לך, להאמין באהבה שלך, להאמין בכלי הנשמה שלך.
ואם תאמיני - אין ספק שזה יקרה.
זה יקרה בצורה הכי טובה והכי נכונה שיכולה להיות, ובטיימינג שלך. בדרך שלך. רק תאמיני.
הצטרפי לדף הפייסבוק של 'בדרך שלך', ותיהני מחיזוקים יומיומיים
הצטרפי לדף הפייסבוק של 'בדרך שלך', ותיהני מחיזוקים יומיומיים
תגובות
הוסף רשומת תגובה