איך מסכמים 17 שנות שידוכים שהגיעו לקיצן בסוף טוב - חתונה עם אדם שאני באמת, אבל באמת, אוהבת? שירה כהן בטור מסכם - שרבים מכם חיכו לו, לרגל נישואיה זה התחיל לפני 17 שנה, אך אני זוכרת את זה כאילו היה אתמול. כחודש לאחר שחזרתי בתשובה, עליתי למדרשיה בירושלים וכל הדרך מהצפון לירושלים, באוטובוס, הייתה לי בלב רק תפילה אחת שעליה חזרתי שוב ושוב ושוב: 'בורא עולם, תעשה שאתחתן תוך חצי שנה מהיום'. זה היה רגע מכונן. כמו בעלת תשובה 'מבית טוב' הייתי משוכנעת שהקב"ה לא רק שומע את התפילות שלי, אלא גם מחכה לענות עליהן אחת-אחת, וברור שאני אמצא את המושלם שלי תוך חצי שנה, בדיוק כמו שביקשתי. הרי חזרתי בתשובה, לא? הרי אני 'עושה' עכשיו את רצון בוראי, לא? אז מה יכול להיות יותר קל מזה? כל מה שיכולתי לחשוב עליו באותם רגעים שבהם הפכתי את קערת חיי על פיה ב-180 מעלות היה הרצון העז לשוב לאן שהוא, מאיפה שהוא... להניח את הראש, ולהרגיש בטוחה פעם אחת ולתמיד. אני הייתי בטוחה שזה הולך לקרות ממש כמו שביקשתי - אך לקב"ה היה תכנון אחר בשבילי. ואתן יודעות מה, רווקות יקרות? כולנו כאלה!