בדרך שלך - העצמה אישית לרווקות בדייטים

 בס"ד במאמר הקודם נתנו את המשל של התולעת והצנון , והסברנו למה חשוב לצאת משם ואיך יוצאים משם.  היום אני רוצה ב"ה לדבר איתכן על התפקיד שלנו בתוך החושך.  כשאנו 'חשוכות' מבפנים, אנחנו נוטות לברוח למגננה שאוטמת אותנו בתוך רגשות שליליים, שנועדו (so called) לשמור אותנו מפגיעות.  ברור שזה לא באמת שומר אותנו מלהיפגע, בדיוק להפך.  רגשות שליליים מכניסים אותנו ללופ בלתי נגמר של בדידות ובריחה אל ה'אני' המדומה שלנו, שנדמה לנו שהוא מעניק לנו הגנה בזמן שאנחנו נמצאות בתוכו פנימה ולא צריכות להתמודד עם מה שבחוץ.  טעות מרה.  בתוך החושך לא מעמיקים את החושך, לא ממשיכים לנבור בתוך המרירות של הצנון - אלא חופרים ומכרסמים בדיוק בכיוון ההפוך.  זה נחמד לברוח לאזור הנוחות, אבל זה לא נכון.  באזור הנוחות לא משיגים שום דבר, ובטח שלא מתמודדים עם החיים האמיתיים. ההתמודדות האמיתית מתחילה דווקא כשאת נמצאת בחושך, דווקא כשאת מתחילה להרגיש צער ומצוקה כי דווקא שם את נדרשת לעבודה.  איזה סוג של עבודה? כשבאה לפתחך סיטואציה שלילית, את צריכה להכניס חיוביות. איך עושים את זה. בסדר הבא: - עצרי ושתקי.  - חשב

  בס"ד במאמר הקודם דיברנו על העוביות שבכלי שלנו , בנשמה שלנו, שהיא בעצם הקליפה העבה והגסה והשלילית של הרגשות, המחשבות והאמונות שנטמעו בנו עם כל החוויות שעברנו, לא רק בשידוכים אלא כל החיים.  במאמר הזה נדבר אי"ה על האופן שבו אנחנו צריכים לשבור את העוביות הזו - דבר שנעשה בכמה צעדים שעליהם נרחיב בהמשך: 1. זיהוי הכוונה/נקודת ההסתכלות ששמנו בסיטואציה. איך מסתכלת על הסיטואציה ומה רואה בה? 2. יציאה מה'צנון' שלי למרחב הרוחני 3. פיתוח רגש חיובי בסיטואציה תוך קבלת החלטות מושכלת וחדה (ההחלטה, אם היא חזקה מספיק, היא הסכין שאיתו אני שוברת את שכבת העוביות) ונתחיל ב"ה בביאור השלב הראשון, ואיפה זה תופס אותנו בשידוכים (כמובן שהדברים אמורים לכל סיטואציה שאת נתקלת בה בחיים ולאו דווקא בשידוכים, אך מאחר והנושאים שאנו דנים בהם קשורים לשידוכים וזוגיות, אני מתמקדת במאמרים האלה דווקא בהם). זיהוי הכוונה/נקודת ההסתכלות ששמנו בסיטואציה. איך מסתכלת על הסיטואציה ומה רואה בה? נחזור ל'תכשיט' שלך - הבחור שנפגשת איתו ולא רצה בך. אוי כמה כאב יש במקום הזה, לבחורה שנדחית פעם אחר פעם...  אבל ע

בס"ד בערך כל בחורה רווקה שאני מכירה, מגיעה עם שק של דברים לא טובים שהיא חושבת על עצמה ועל אחרים, בתהליך שלה. זה לא רק על השדכנית ועל הבחור ה'עקום' שהציעו לה, זה מתחיל לה עמוק עמוק בתוך האני שלה, שמלא בפחדים, מחשבות לא טובות ואמונות שהיא סוחבת על הגב עוד מהגן של הגננת סימה.  אם נרצה לקרוא לזה במילה אחת, הרי שהיא תהיה לפי הגדרתו של בעל הסולם - עוביות.   מה זה נקרא עוביות? קחי למשל כלי שבמשך מאה שנה הדליקו בו נרות, ולא ניקו את השעווה שבפנים. יום ועוד יום עבר, חודש ועוד חודש, שנה ועוד שנה - והנה, שכבה ענקית וגדולה ועבה של שעווה הצטברה בתוך הכלי, עד שלא ניתן לזהות את דפנותיו ולהגיד ממה הוא עשוי.  כך בדיוק קורה בנשמה שלך, של כולנו בעצם.  מספיק שתשבי עם חברה אחת שתספר לך על ה'צרות' שלה בשידוכים, ותבכה באוזנייך על כמה שהמצב שלה אבסורדי, וכמה שהיא נפגשת רק עם 'יצורים' שלא מהעולם הזה, וכמה שהיא מסכנה שבגיל 28 היא עוד לא מצאה, וכמה שהיא כבר לא מאמינה שקיים טוב בעולם הזה.  החוורת מרוב בושה. ואז האדמת, ואז הסגלת גם אם את האדם הכי חיובי עלי אדמות (ואת לא, כי מה לעשות - ג