דמיינו לרגע נקודה שחורה על הר שאתם מתבוננים בו מרחוק. אתם לא סתם מתבוננים, אתם מתרכזים בנקודה השחורה כי מישהו סיפר לכם שזו לא סתם 'עוד' נקודה - אלא בנאדם. אותו מישהו גם התנדב לגלות לכם כי האדם שמטפס על ההר עושה זאת באמצעות ציפורניו בלבד, ללא שום ציוד מתאים נוסף. הוא גם רעב וצמא, לאחר שצעד ימים רבים במקום שהוא לא מכיר. עכשיו תעצרו את הפריים, ותחשבו על כך שהבנאדם הזה - הוא אתם בעצמכם. מה התחושות שעולות בכם עכשיו? אלו בערך התחושות שעולות בי בכל פעם שאני צריכה להסביר למישהו שמתבונן על השידוכים מרחוק ולא עובר את אותו ניסיון - מה מרגישות רווקות שצועדות במעלה ההר הזה שנקרא 'שידוכים' או 'דייטים'. כשאותם אנשים מסתכלים עלינו מרחוק, הם לא מבינים מה הם רואים - אז הם מנסים להעלות ספקולציות, כי המוח האנושי חייב להיתפס במשהו. הוא חייב להבין. וכשהוא לא מבין - משמע הדבר אינו קיים. אז כן, בהתחלה אנחנו מנסות להסביר כי לא מדובר בסתם עוד נקודה שחורה, מדובר בבן אדם שמטפס כאן על ההר הזה. בזמן ש'הם' רואים אותנו כנקודות שחורות, אנחנו רואות את 'ההר הלבן&#
חיזוקים, עצות ותובנות לבנות בשידוכים - בעזרת כלים של כתיבה, שירה ואמונה