בס"ד פעמים רבות בחיינו אנחנו מבינות שאנחנו צריכות שינוי. לא, סליחה. לא רק שינוי אחד, אלא כמה שינויים בו זמנית, ובכמה וכמה תחומי חיים. בצומת הזו, שבה אנחנו נעצרות ופשוט 'קופאות' מאימת הדרישות שניתזות לעברנו - אנחנו צריכות לבחור. אנחנו צריכות לקבל החלטה. האם מעולם לא החלטנו דבר בחיינו, שכך אנחנו נבהלות מעצם המחשבה על כך? למה זה בכלל קורה לנו, שאנחנו יותר חושבות על מה שאנחנו רוצות לשנות, מאשר משנות בפועל? למה כל כך קשה לנו להיות אמיצות, ללכת עד הסוף עם ההחלטה שלנו ויהי מה - ולהגיע לידי מימוש טוטאלי של כל הפוטנציאל הטמון בנו, פשוט כי ככה זה צריך להיות? " אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו, נצמדים - לקירות הבתים. ורוב הזמן מתביישים בגופנו, חופרים מקלטים", שרה לי קורין אלאל באוזן. וואלה, אנחנו כל כך מפחדים מהצל של עצמנו, עד שנדמה לנו שהוא זה אנחנו, אבל זה לא ככה באמת. אנחנו זה אנחנו, והוא זה הוא, והגיע הזמן לשחרר אותו להיות מה שהוא, כדי שאנחנו נצליח להיות מה שאנחנו יכולים וצריכים להיות - בראש ובראשונה, מהות של שינוי. אבל לא. לנו נוח יותר להישאר במקום שמדבר על שינוי, במקום
חיזוקים, עצות ותובנות לבנות בשידוכים - בעזרת כלים של כתיבה, שירה ואמונה