דילוג לתוכן הראשי

זה היה לה קשה, אבל היא הרימה את הכפפה ועשתה השתדלות



בס"ד


ניסים מתרחשים בכל יום. נקודה. 
לפעמים צריכים עדשות ממש גדולות כדי לחפש ולתור אחריהם, למצוא ולראות אותם. 
לפעמים צריכים רק לדמיין שהם קורים, כדי שהם יתרחשו בפועל. 
ולפעמים, כמו הרגע שחוויתי אתמול בשיחת טלפון מפתיעה שהגיעה ממלווה חדשה שלי - זה פשוט 'נבעט' לך אל תוך הפנים, ממלא לך את כל שדה הראייה, ולא נותן לך לראות שום דבר אחר מלבדו. 
את חגית אני מכירה כחודש ימים בלבד. 
היא פנתה אליי לאחר שקראה את הטור שלי על שידוכים באתר הידברות, והביעה את רצונה להצטרף לתהליך. "תראי", הכנתי אותה כמו שאני מכינה כל מלווה שפונה לקבל את עצותיי, ולהתחיל בתהליך. "הדרך לא תהיה קלה איתי. אני דורשת עבודה, ואני דורשת עקביות. את מוכנה לזה?". 
היא לא היססה לרגע כשאמרה לי שהיא מוכנה לעשות הכל כדי להתחתן, ובאותו רגע ידעתי שהיא 'שלי'. שהיא הסוג שאני מחפשת ללוות, היא הסוג שאני אוהבת לעבוד איתו. למה? זה פשוט מאוד: אדם שמוכן לעשות הכל, הוא אדם שמוכן לקבל, לשנות דפוסי מחשבה, לעבוד על המידות שלו, להודות בטעויות שלו ומעל לכל - לעשות עבודה. אדם כזה, בחורה כזאת, שמצטרפת לליווי מתוך תחושה שהיא כלי ריק שמוכן להתמלא בשכל שהוא אולי לא מכיר אך יש לו אמונה שזה יבנה אותו בצורה טובה, זו בחורה שלדעתי מצליחה בסוף.
בשיחתנו הראשונה, אמרתי לה שהיא מוכרחה לעשות השתדלות 'לייצר' שידוכים. "אין דבר כזה לשבת רגל על רגל ולחכות שהשדכניות ייזכרו בך ויציעו לך הצעות. את זו שצריכה לפנות אליהן ולתזכר אותן", אמרתי לה. 
זה היה לה קשה, אבל היא הרימה את הכפפה ועשתה השתדלות. 
 
"שירה, אני רוצה לבשר לך שביום חמישי האחרון סגרנו וורט"
יום אחרי היא שלחה לי הודעה על איזו הצעה שהמורה שלה הציעה לה בעבר, ועלתה בשנית. "זה בחור שנפגשתי איתו לפני כמה שנים, ולא ממש התחברתי אליו", סיפרה לי. ההתלבטות שלה הייתה האם להיפגש בכל זאת, וכשהיא שאלה לדעתי - ידעתי שהיא גם תעשה מה שאני אומרת.
"ברוררררר, איזו שאלה? תצאי איתו, ותיישמי את כל מה שלמדנו עד עכשיו", אמרתי לה. 
וכך היה. 
הם נפגשו, אבל לא היה שינוי משמעותי בעיניה אחרי הפגישה. 
כששאלתי איך היה, היא אמרה בצורה סתמית: 'בסדר'. לא היו שם לבלובים שעפו באוויר, ולא הייתה שם איזו התלהבות פורצת גבולות. היה שם שכל קר, בדיקה נטו. 
"תמשיכי", אמרתי לה. "הרגש יגיע כשתכירי יותר את האדם שבו".
היא הסכימה, והם המשיכו בשידוך. 
את השיחה החמישית היא ביקשה להקדים, כדי לדבר שיחה יותר אישית על הבחור. הבנתי שמשהו קורה, שיש כאן סיכוי לדברים טובים בעזרת השם. היא שאלה כמה שאלות שהייתה לה התלבטות בהן, והדרכתי אותה כפי ראות עיניי ונסיוני. 
אתמול כאמור, היא התקשרה, ובקושי הצליחה לעצור את ההתלהבות. 
"שירה, אני רוצה לבשר לך שביום חמישי האחרון סגרנו וורט", היא אמרה לבסוף. היות ומדובר בבחורה חרדית מבית, המשפחות נפגשו ביניהן וברוך השם - הצלחת נשברה למזל טוב, ברכה והצלחה. 
מה אני אגיד לכן, התרגשות כמו שחוויתי אתמול - לא חוויתי מאז החתונה שלנו.
ולכן קוראות אהובות שלי, אני רוצה לומר כמה דברים:
1) לעולם, אבל לעולם, אל תגידו 'לא' לשידוך שהוא 'פושר' ואתן לא 'עפות' עליו. נשיאת החן לא תמיד מגיעה ב'שנייה' שאתן רוצות שהיא תגיע, וזה בסדר גמור. את ה'לא' אתן תמיד יכולות להגיד, אבל למה לא להתחיל עם ה'כן'?
2) אם יש לכן התלבטות וקושי בשידוך - תתייעצו. את ההחלטה הסופית אתן תחליטו, אבל תמיד טוב לקבל דעה נוספת מאדם שכבר עבר את התהליך, ושיש לו ניסיון בתחום. 
3) תתפללו, ואל תשאירו שום פינה בחייכם ריקה מתפילה. התפילות עושות את הדרך, והדרך עושה את התפילות. ככל שהדרך שלכן תהיה יותר מלאה בתפילות, כך הישועה תהיה יותר מדויקת ומשמחת. 
4) עבודה היא חלק אינטגרלי מחיינו, וככל שנבין את זה מוקדם יותר, כך יהיה לנו קל יותר גם בתהליך החיפוש אחר החצי השני. אל תתעצלי, ואל תרפי את ידייך מהעבודה שיש לעשות. נכון שזה לא פשוט לשנות גישה, אבל אם השינוי הזה יביא אל חייך את הישועה, זה כדאי. 
5) אחד הדברים הכי חזקים שחוויתי עם חגית בשיחות שלנו וזה דבר שהיא אף פעם לא הצליחה להסתיר אותו, הוא השמחה שנשמעה בקולה. תמיד אמרתי לה שהאופטימיות והשמחה שלה, הם אלו שבסוף יביאו אליה את הישועה, ואת זה אני אומרת גם לכן: נכון שזה הכי קל 'לבכות' על המצב שלך, וזה הכי קל להתמרמר על מצבך כשחברה משיחה לך לתומה כמה נמאס לה מהשידוכים וכדומה, אבל האמיני לי: ככל שתתלונני פחות, כך הישועה שלך תגיע יותר מהר. 


בעלת טור קבוע בהידברות על שידוכים https://www.hidabroot.org/magazine/category/56836 בעלת הבלוג בדרך שלך - העצמה אישית לרווקות בשידוכים https://smilefordate.blogspot.com/ ניתן להזמין הפרשות חלה מיוחדות בזום עם תפילות שאני כותבת במיוחד לערב, וסיפור אישי הרצאות בזום למדרשיות סדנאות לרווקות למציאת הזיווג ולעבור את תקופת השידוכים בכיף הצטרפי עוד היום לדף הפייסבוק שלנו וקבלי את כל התכנים במקום אחד https://www.facebook.com/shiraco1978 לפרטים והזמנות ניתן להתקשר לטלפון 0546408790
  

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

את האמנית של הישועה שלך. אל תבזבזי את חומר הגלם על דברים שאינם בשבילך

  אני פוגשת אותן בהמוניהן.  יפות, חכמות, מוצלחות, בטוחות בעצמן, הכי קרובות למושג 'שלימות'. אז מה בכל זאת חסר להן? למה הן עדיין רווקות? למה הן לא מצליחות למצוא מישהו מוצלח כמותן? אני לא אלוקים, אין לי תשובות לכל השאלות.  אבל על סמך ניסיוני האישי אני מרגישה צורך לחדד כמה נקודות שכל רווקה תוכל להפיק מהן את המירב, לניסיון הפרטי שלה.  את האמנית של הישועה שלך קודם כל, אין דבר כזה מושלם. אפילו שאת הכי קרובה למושלמת בעינייך ואולי גם בעיני העולם, אם תצאי לחפש את הזיווג שלך עם משקפי השלימות הוורודות והמלבלבות שלך, את תיתקלי בהרבה מאוד אכזבות.  את המושלם את יוצרת, מהרבה חלקים של חוסר שלימות.  את האמנית של הישועה שלך, ובמו ידייך את מצווה ליצור יש מאין. את מקבלת את חומר הגלם, ואז מתחילה לראות בדמיונך את מה שאת רוצה ליצור ממנו.  וכמו כל אומנית טובה שלא 'תבזבז' סתם את החומר על דמיונות ומצבים של 'אולי' ו'אם' - את צריכה 'להתקמצן' על חומר הגלם שלך. לא להתעקש להדביק אותו, איפה שהוא לא מתאים, איפה שהוא רק 'יכער' את היצירה.  כמו שכל אומן יודע להתבונן על הדגם ...

מה הטעם להמשיך לצאת לדייטים, אם בסופם אני תמיד מתאכזבת?

כשמתבוננים בזה לעומק, מבינים שבאמת באמת - אין שום דבר רע בלהיות רווקה. אז למה אנחנו בכל זאת מכורכמות וממורמרות על כך שלא מצאנו את האחד שלנו? למה קשה לנו כל כך להישיר מבט מחוייך אל הבדידות שעוטפת אותנו מכל כיוון, ולחבק אותה חזק כאילו היא החברה הכי טובה שלנו? למה קשה לנו לראות את הרווקות כחוויה מרגשת ואפילו מלהיבה? ל א, אני לא מציעה לכן ולי לדלג על התקופה הזו ולהעמיד פנים שהיא לא באמת כאן, שאתן לא באמת בתוכה.  היא כאן, היא נוכחת יותר מתמיד והיא לא מתכוונת ללכת לשומקום, לפני שמשמיים יתנו לה אישור לכך. אז מה עושים? איך ממשיכים להאמין בעצמנו, להאמין באהבה שאנחנו מבקשות, להאמין שהטוב קיים גם אם עוד לא מצאנו אותו? אם אנחנו רוצות בסופו של התהליך לפגוש את הטוב הזה, את אהבת חיינו אם תרצו - יש רק דרך אחת לעשות זאת, ו היא  - למרות הכאב, למרות האכזבות שהיו עד כה ולמרות הרצון לברוח משם הכי רחוק שאפשר -  להמשיך לצאת לדייטים.   כמה? אף אחד לא יכול לענות לך על כך.  אני לא אומרת לך לבזבז את הזמן שלך על אנשים שלכתחילה את יודעת שהם לא הטייפ שלך, וברור שיש כאן צור...

מי בכלל חשב שיש סיכוי כזה, אפילו קלוש, שאשאר לבד?

פעם הייתי נורמאלית. אנשים איכותיים רצו בקרבתי, כולם חשבו שאני משהו מיוחד. החיים נראו כמשהו מאוד מבטיח, כזה שעתיד להביא אתו רק דברים טובים. בכל יום חלפו על פניי אנשים שונים, טיילתי בעולם, חברות הקיפו אותי ולא הייתה לי דקה מנוחה – תמיד היה מה לעשות, לאן ללכת, את מי לבקר, על מה לדבר, עם מי לבלות. ואפילו שהעצבות הייתה שם תמיד, בין מילות השירים שכתבתי לעצמי – אף פעם לא חשבתי שהיא עלולה לעטוף אותי כמו שעוטפים מתנה שבירה: באינספור שכבות. אולי לא תאמינו לי, אבל אז, באמת חשבתי שלא חסר לי שום דבר. שאני מאושרת. מי בכלל חשב שיש סיכוי כזה, אפילו קלוש, שאשאר לבד? או אפילו פחות גרוע. הרבה פחות גרוע. כמו, שלא יהיה את מי לפגוש, שלא יהיה על מה לדבר, שגם כשאת סוף סוף נמצאת באיזה אירוע חברתי – השעות יזדחלו לאט, לאט, לאט... ויחרשו קמטים של געגועים למה שהיה, למי שהיית, למה שחלמת עליו, עוד הרבה לפני שהבנת, שלא כל  חלום  ראוי להתגשם. בשיא הכנות, בחלום הכי הזוי שלי, לא חלמתי להיות מי שאני היום: רווקה מתבגרת שנושקת לגיל 40, ואחרי עשרות שידוכים, אם לא מאות, שום סימן לישועה לא נראה...