דילוג לתוכן הראשי

השליליות שבי, מאמר 1 בסדרה: מהי העוביות שנמצאת בנשמה שלנו, איך היא משפיעה עלינו בשידוכים וכיצד ניתן להתפטר ממנה?


בס"ד


בערך כל בחורה רווקה שאני מכירה, מגיעה עם שק של דברים לא טובים שהיא חושבת על עצמה ועל אחרים, בתהליך שלה. זה לא רק על השדכנית ועל הבחור ה'עקום' שהציעו לה, זה מתחיל לה עמוק עמוק בתוך האני שלה, שמלא בפחדים, מחשבות לא טובות ואמונות שהיא סוחבת על הגב עוד מהגן של הגננת סימה. 


אם נרצה לקרוא לזה במילה אחת, הרי שהיא תהיה לפי הגדרתו של בעל הסולם - עוביות. 


 מה זה נקרא עוביות? קחי למשל כלי שבמשך מאה שנה הדליקו בו נרות, ולא ניקו את השעווה שבפנים. יום ועוד יום עבר, חודש ועוד חודש, שנה ועוד שנה - והנה, שכבה ענקית וגדולה ועבה של שעווה הצטברה בתוך הכלי, עד שלא ניתן לזהות את דפנותיו ולהגיד ממה הוא עשוי. 


כך בדיוק קורה בנשמה שלך, של כולנו בעצם. 


מספיק שתשבי עם חברה אחת שתספר לך על ה'צרות' שלה בשידוכים, ותבכה באוזנייך על כמה שהמצב שלה אבסורדי, וכמה שהיא נפגשת רק עם 'יצורים' שלא מהעולם הזה, וכמה שהיא מסכנה שבגיל 28 היא עוד לא מצאה, וכמה שהיא כבר לא מאמינה שקיים טוב בעולם הזה. 


החוורת מרוב בושה. ואז האדמת, ואז הסגלת


גם אם את האדם הכי חיובי עלי אדמות (ואת לא, כי מה לעשות - גם את עברת את החוויות שלך שהשאירו בך חותם, רשימו) - בגלל שאת נמצאת באותו מצב, השליליות הזו תחדור אלייך אם לא תפעלי נכון. איך פועלים נכון? עוד נגיע גם לזה. 


וניקח דוגמה נוספת לעוביות הזו שמצטברת בכלי שלך, עם כל חוויה שאת עוברת: יצאת לשידוך שלא אהב איך שאת נראית. למעשה, היה לו המון הערות על המראה החיצוני שלך, והוא לא חסך אותן מאוזניה של השדכנית שמיהרה להגיד אותן גם לך (צעד לא נכון כשלעצמו, ועדיף ששדכנית תגיד שזה לא התאים לו בלי לפרט את הסיבות).


כשהשדכנית אמרה לך כמה זה חשוב שתורידי עוד כמה קילוגרמים ("כל הבחורים היום אוהבים בנות רזות") ותסדרי את עצמך קצת ("קצת איפור לא יזיק, ואיזו החלקה לשיער הליפה לקראת השידוך") - החוורת מרוב בושה. ואז האדמת, ואז הסגלת... מרוב עצבים. 


רתחת מזעם על הבחור שמעז להגיד לך שאת לא נראית טוב. זה העציב אותך, זה הכעיס אותך, זה גרם לך לרצות לנקום ואולי אפילו להיות שמנה בדווקא. 
מה שזה לא גרם לך זה לעשות מחסום בינך לבין מה שאומרים, בינך לבין כל השליליות הזו שסביבך - ולא לשמוע. פשוט לא. כי כל מה שאת שומעת ונכנס אלייך, חודר לכלי של הנשמה שלך - הוא מצטבר לעוד שכבה של שליליות עבה, שבעל הסולם קורא לה 'עוביות'. 




אם את אדם מספיק רוחני, במוקדם או במאוחר את תזהי את הקליפה הזו


העוביות הזו מפריעה לנו אחר כך בכל דבר שאנחנו רוצים לעשות בחיים, בין אם זה קשור למציאת שידוך ובין אם זה קשור למציאת עבודה שמתאימה לי. השליליות שמצטברת בנו משפיעה על כל תחומי החיים, על כל ההסתכלות שלנו על החיים, וכל סיטואציה שתקדם את פנינו מכאן ואילך - תקבל תגובה שלילית, בגלל אותם 'מפריעים'. 


אם את אדם מספיק רוחני, במוקדם או במאוחר את תזהי את הקליפה הזו שמפריעה לך, שחוסמת אותך מלהגיע אל הפרי שלך - החלק הטוב של הנשמה שלך שרוצה להישאר חיובי כל הזמן בתהליך הזה, שרוצה לדון לכף זכות גם את השדכנית שלכלכה עלייך בפנייך, שרוצה לתקן את עצמו ולא את האחרים. 


שמבין שהקלקול הוא בתוכי, ולא באחרים. 


ואז, אחרי שזיהית את הקלקול, את הקליפה, את העוביות - יש לך שתי אפשרויות: 

האפשרות הראשונה שבה בוחרות רווקות רבות שאני מכירה - היא להתייאש. להגיד 'אין מה לעשות, זו אני, זה מה שאני מכירה, ככה העולם עובד וזהו. אין דרך לצאת מזה'. 

הדרך השנייה קיימת ונפרשת לרגליה של מי שמוכנה להסתכל קצת מעבר למה ש'יש', ומספיק אמיצה לשאול מה יש מעבר לעוביות, מעבר לקליפה. מישהי כזו יודעת שקיים פרי, שחייב להיות פרי, שחייב להיות משהו מעבר לקליפה. אם היא תהיה מספיק אמיצה לקחת כלי חד ולהתחיל לשבור את שכבת העוביות שלה (בדיוק כמו ששוברים שכבת שעווה עבה מאוד שהצטברה על כלי) - לשבור את המחשבות השליליות שלה על עצמה ועל אחרים, אז לאט לאט יתחיל להתגלות הפרי. 

זה לא יהיה פשוט וקל. 

תהליך שבירה כמו תהליך שבירה - הוא קשה, ונדרש לו הרבה מאמץ. 

אבל אין מישהו אחר שיעשה את זה, אין מי שיפעל במקומך כדי להגיע לפרי שלך. כל אחד צריך להיות מספיק אמיץ לשבור את שכבת העוביות שלו, כדי להגיע לפרי שלו. 

יש לך שידוך על הפרק ואת לא רוצה לפספס אותו?רוצה לקבל כלים אמיתיים שיעזרו לך לקדם אותו? מתלבטת האם להוריד את השידוך או להשאיר אותו? שלא תעזי לעשות כלום בלי להתייעץ. שיחת ייעוץ ראשונה בווטסאפ - בחצי מחיר. לפרטים שלחי הודעת ווטסאפ למספר 0546408790


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

את האמנית של הישועה שלך. אל תבזבזי את חומר הגלם על דברים שאינם בשבילך

  אני פוגשת אותן בהמוניהן.  יפות, חכמות, מוצלחות, בטוחות בעצמן, הכי קרובות למושג 'שלימות'. אז מה בכל זאת חסר להן? למה הן עדיין רווקות? למה הן לא מצליחות למצוא מישהו מוצלח כמותן? אני לא אלוקים, אין לי תשובות לכל השאלות.  אבל על סמך ניסיוני האישי אני מרגישה צורך לחדד כמה נקודות שכל רווקה תוכל להפיק מהן את המירב, לניסיון הפרטי שלה.  את האמנית של הישועה שלך קודם כל, אין דבר כזה מושלם. אפילו שאת הכי קרובה למושלמת בעינייך ואולי גם בעיני העולם, אם תצאי לחפש את הזיווג שלך עם משקפי השלימות הוורודות והמלבלבות שלך, את תיתקלי בהרבה מאוד אכזבות.  את המושלם את יוצרת, מהרבה חלקים של חוסר שלימות.  את האמנית של הישועה שלך, ובמו ידייך את מצווה ליצור יש מאין. את מקבלת את חומר הגלם, ואז מתחילה לראות בדמיונך את מה שאת רוצה ליצור ממנו.  וכמו כל אומנית טובה שלא 'תבזבז' סתם את החומר על דמיונות ומצבים של 'אולי' ו'אם' - את צריכה 'להתקמצן' על חומר הגלם שלך. לא להתעקש להדביק אותו, איפה שהוא לא מתאים, איפה שהוא רק 'יכער' את היצירה.  כמו שכל אומן יודע להתבונן על הדגם ...

איך לא להגיע לפגישות השידוכים? 10 הדיברות שלי

לא פעם, בלהט החיפוש אחר החצי השני שלנו, אנחנו קצת שוכחים שלכל משחק יש כללים, ומספר מוגבל של משתתפים. כשזה מגיע לשידוכים - כולנו רוצים לנצח בכמה שפחות 'סיבובים', וכמה שפחות סיכויים להיפגע. איך עושים את זה? היות ואני עדיין בעיצומו של התהליך, אין לי נוסחת קסם עבורכם. מה שכן, במהלך 12 שנות השידוכים אני חושבת שלמדתי דבר או שניים על איזה מין אדם אני, ומה אני יכולה או לא יכולה לספוג, בחיפוש הקדחתני הזה אחר הזיווג משורש נשמתי. אז נכון ש'עשרת הדיברות' שלי הן לגמרי אישיות ומבוססות על סמך ניסיוני בלבד, אבל אני חושבת שלא מעט רווקות (ואולי גם רווקים) יכולים להזדהות עם הדברים. אחרי ככלות הכל, הקודים המוסריים אמורים להיות זהים, כשמדובר באנשים שמכירים זה את זה לצורך הקמת בית יהודי כשר, כהלכתו.  הצטרפי לדף הפייסבוק של 'בדרך שלך', ותיהני מחיזוקים יומיומיים אם הפגישה תהיה מוצלחת אם לאו, זה לא בתחום אחריותי. האחריות שלי היא לדאוג לעשות את כל המוטל עליי - בין אם בטיפוח פנימי (עבודה על המידות, תפילות  וכדומה) ובין אם בטיפוח חיצוני (שלא על מנת למשוך ולזקר את העין כמובן...

איך מאירים את האור הגנוז של חנוכה - גם כשאנחנו לבד?

אחד הדברים שהכי קשה לי לעשות בחגים כמו חנוכה שבהם אני מצווה לעשות אותם - הוא לשמוח. גם בפורים, דווקא ביום שבו אני מצווה לשמוח, היצר הרע 'חוגג' על המחשבות והתחושות שלי, אך דווקא לאחרונה - אחרי שנים של חיפוש ורצון לדעת מדוע זה קורה, סוף סוף התחדשתי בתירוץ נפלא.  מלחמת היוונים ביהודים הייתה מלחמה על שלושה דברים שאותם ביקשו היוונים לעקור מעם ישראל: שבת, מילה, וחודש. כך אנחנו אומרים בתפילת 'על הניסים' - שהיוונים ביקשו 'להעבירם מחוקי רצונך'.  במילים אחרות, היוונים לא יכלו לסבול את העובדה שיהודי שומר על מסורת אבותיו, ומקיים את חוקי השם. כאב להם לראות איך אנחנו שמחים במצוות, ואיך השם  שמח  בנו - ולא סתם הדגש הוא על השמחה דווקא.  ש- שבת מ-מילה ח-חודש אלו שלושת המצוות העיקריות שהם רצו לנשל אותנו מהן, אך מפרשים רבים טוענים כי מה שכאב להם באמת הוא לראות אותנו שמחים במצוות הללו. שמחים ומודים להשם על הזכות להיות חלק מהעם היהודי, על הזכות לקיים מצוות קבל עם ועדה ולהכריז בכך על קרבתנו המיוחדת לבורא עולם.  הרב אברהם שפירא בביאוריו על מסכת כ...