בס"ד
במאמר הקודם נתנו את המשל של התולעת והצנון, והסברנו למה חשוב לצאת משם ואיך יוצאים משם.
היום אני רוצה ב"ה לדבר איתכן על התפקיד שלנו בתוך החושך.
כשאנו 'חשוכות' מבפנים, אנחנו נוטות לברוח למגננה שאוטמת אותנו בתוך רגשות שליליים, שנועדו (so called) לשמור אותנו מפגיעות.
ברור שזה לא באמת שומר אותנו מלהיפגע, בדיוק להפך.
רגשות שליליים מכניסים אותנו ללופ בלתי נגמר של בדידות ובריחה אל ה'אני' המדומה שלנו, שנדמה לנו שהוא מעניק לנו הגנה בזמן שאנחנו נמצאות בתוכו פנימה ולא צריכות להתמודד עם מה שבחוץ.
טעות מרה.
בתוך החושך לא מעמיקים את החושך, לא ממשיכים לנבור בתוך המרירות של הצנון - אלא חופרים ומכרסמים בדיוק בכיוון ההפוך.
זה נחמד לברוח לאזור הנוחות, אבל זה לא נכון.
באזור הנוחות לא משיגים שום דבר, ובטח שלא מתמודדים עם החיים האמיתיים. ההתמודדות האמיתית מתחילה דווקא כשאת נמצאת בחושך, דווקא כשאת מתחילה להרגיש צער ומצוקה כי דווקא שם את נדרשת לעבודה.
איזה סוג של עבודה? כשבאה לפתחך סיטואציה שלילית, את צריכה להכניס חיוביות. איך עושים את זה. בסדר הבא:
- עצרי ושתקי.
- חשבי והגידי לעצמך: אני יודעת שאני חושבת בצורה הפוכה למה שהתורה מצווה עליי.
- אני יודעת שאני מגיבה הפוך מאיך שצריך להגיב. כשאני מגיבה בצורה שלילית, הכל הופך לשלילי ואני אומרת דברים שאני לא מתכוונת אליהם, ושאחר כך קשה מאוד להחזיר.
- אז אולי, רק אולי, אני לא יודעת איך לחשוב ואיך להגיב?
- אם אני לא יודעת איך לחשוב ומה להגיב ורוב הזמן יוצא ממני רק תגובות שליליות, אז אני לא אפול שוב למלכודת השליליות.
- מגיע לי להגיב נכון. אני נותנת לחיוביות מקום - כדי שהיא תוכל להיכנס אליי. אני יודעת שהשליליות חייבת לזוז ולצאת הצידה כדי שהחיוביות תיכנס אליי, ואני נותנת לה לצאת ומכניסה חיוביות.
- אני נותנת לבורא מקום להיכנס אליי. לקדושה מקום להיאחז בי. לחיוביות מקום להתבוסס בתוכי. לשמחה מקום לקשט אותי. אני משנה את כל ההסתכלות שלי על הסיטואציה, ואני לומדת להיות אחרת.
אם את חכמה ואין לך זמן לבזבז לריק, את תתפסי את זה בשתי ידיים. ואם לא - אז תפסידי. תיתקעי שוב באני שלך, בתפיסות הקלוקלות שאת מורגלת בהן, ולא תעשי כלום. שוב. תעמדי באפס מעשה, בחוסר אונים מול ההרגלים שלך, ותיכנעי להם.
עד מתי?
עד לפעם הבאה שהם יכריעו אותך בדמעות אל הכר?
עד לפעם הבאה שהם יראו לך כמה את לא?
עד לפעם הבאה שהם יתפסו אותך בשקר נוסף שאת מספרת לעצמך?
תתבגרי.
העולם הזה הוא עולם העשייה, ואין זמן אחר לשנות.
תחייכי לשינויים שאת מתבקשת לעשות בחייך, תזרמי ותעשי אותם. אל תיבהלי כשהרגש השלילי מאיים שוב לפרוץ מתוכך ולהחריב את הכל. תעצרי, ותזכירי לעצמך במה את מאמינה. תזכירי לעצמך שמגיע לך, גם לך מגיע, ללמוד לחיות כאן בשלווה, באהבה, בשמחה. בלי להיות במתח כל הזמן.
עולם שלם של יופי, הוד, חן והדר מחכה רק לך שתפגשי בו, כשתצאי מהחריפות והמרירות של הצנון הזה שלך.
אז למה את מחכה? צאי כבר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה