דילוג לתוכן הראשי

השליליות שבי, מאמר 2 בסדרה: איך שוברים את העוביות שלי, שמסתירה את הפרי המתוק?

 

בס"ד



במאמר הקודם דיברנו על העוביות שבכלי שלנו, בנשמה שלנו, שהיא בעצם הקליפה העבה והגסה והשלילית של הרגשות, המחשבות והאמונות שנטמעו בנו עם כל החוויות שעברנו, לא רק בשידוכים אלא כל החיים. 

במאמר הזה נדבר אי"ה על האופן שבו אנחנו צריכים לשבור את העוביות הזו - דבר שנעשה בכמה צעדים שעליהם נרחיב בהמשך:

1. זיהוי הכוונה/נקודת ההסתכלות ששמנו בסיטואציה. איך מסתכלת על הסיטואציה ומה רואה בה?

2. יציאה מה'צנון' שלי למרחב הרוחני

3. פיתוח רגש חיובי בסיטואציה תוך קבלת החלטות מושכלת וחדה (ההחלטה, אם היא חזקה מספיק, היא הסכין שאיתו אני שוברת את שכבת העוביות)


ונתחיל ב"ה בביאור השלב הראשון, ואיפה זה תופס אותנו בשידוכים (כמובן שהדברים אמורים לכל סיטואציה שאת נתקלת בה בחיים ולאו דווקא בשידוכים, אך מאחר והנושאים שאנו דנים בהם קשורים לשידוכים וזוגיות, אני מתמקדת במאמרים האלה דווקא בהם).

זיהוי הכוונה/נקודת ההסתכלות ששמנו בסיטואציה. איך מסתכלת על הסיטואציה ומה רואה בה? נחזור ל'תכשיט' שלך - הבחור שנפגשת איתו ולא רצה בך. אוי כמה כאב יש במקום הזה, לבחורה שנדחית פעם אחר פעם... 

אבל עזבי לרגע את הכאב בצד, ובואי נתמקד במה שחשוב. יש משהו חשוב יותר מלהתרכז בכאב. גדול ככל שיהיה, הכאב לא יביא אותך לנקודת השינוי אם לא תעשי איתו משהו... 


תשאלי את הרגש שלך - איפה אתה נמצא?

עדיף שלא תחכי לכאב ושתעשי את העבודה הזו הרבה לפני שאת נופלת אליו ברגש שלך - בואי נתמקד לרגע בסיטואציה עצמה. 

תשאלי את עצמך: איזו כוונה שמתי בסיטואציה? לאן מיקדתי את הכוונת שלי? האם התמקדתי בדברים הטובים או בדברים הרעים? מה בחרתי לראות במה שמשמיים 'הראו לי'? אומר בעל הסולם שהבורא שלי מתחלק לשני רבדים: 1) בורא - בוא וראה. 2) בורא - איך את מנהיגה את המערכת שלך ואיך את מסתכלת על הסיטואציה שלך בעיניים של 'מנהיגות' ו'הנהגה' נכונה?

אם את רואה רק דברים שליליים - אז הכוונה ששמת בסיטואציה הזו היא לא נכונה. תשאלי את הרגש שלך - איפה אתה נמצא? אם הרגש שלך נמצא בשליליות יותר מאשר בחיוביות, את לא בכיוון הנכון, הכוונת שלך לא במטרה הנכונה, נקודת ההסתכלות שלך לא מדויקת. 

כי בתוך האני שלך, הוא הכלי שלך, את בוחרת בכל רגע ורגע מה לראות. את הרשימו - סך הרגשות השליליים שנוצרו מהחוויות שעברת בחיים - את לא יכולה לשנות. אבל את כן יכולה לשנות את הכוונה שאת שמה בסיטואציות שפוגשות אותך בחיים. 

במקום לראות בסיטואציה רע, תראי בה טוב. 

איך? פשוט מאוד: תגידי לעצמך שמה שאת רואה זו לא המציאות הנכונה. מה שאת רואה זה מה שאת בנית בתוך האני שלך הודות לסיטואציות שעברת עד עכשיו, אבל אם את תיאחזי חזק חזק חזק במקום של החיוביות, ותשתדלי לדבוק בשלושה דברים שבעל הסולם רואה בהם תנאי הכרחי להתפתחות שלך: קבוצה, ספרים ורב - בסוף השליליות הזו תיעלם. 

ו...יאייייי, את תהפכי לאדם חיובי. 


מחוץ לצנון הזה שאת מתעקשת לכרסם יש עולם שלם

כדי שזה יקרה, את חייבת להגיע לשלב השני - לרצות לצאת מהצנון שלך. למה דווקא צנון? בעל הסולם נותן לנו כאן משל יפה לתולעת שנמצאת בתוך צנון, וחופרת בו לעומק. היא אוכלת את הפרי החריף הזה, בוכה וממשיכה לאכול אותו. למה בעצם? 

כן, כן, למקרה שתהית - את התולעת. את התולעת שנמצאת בתוך הצנון החריף - כל הרגשות השליליים שאוכלים אותך ואת אוכלת אותם בחזרה ומתעקשת להמשיך ולאכול אותם, למה? כי את חופרת בכיוון הלא נכון, הכוונת שלך בכיוון הלא נכון. 

מה את צריכה לעשות כדי לצאת משם? פשוט מאוד: לשנות את הכוונה שלך, לשנות את הכוונת שלך, ולצאת למרחב הרוחני. לצאת מהצנון - מהסיטואציות השליליות והתגובות השליליות והמחשבות השליליות וכל המעטפת השלילית שעוטפת אותך ומסתירה את הפרי האמיתי - שהוא העולם שבחוץ. 

מחוץ לצנון הזה שאת מתעקשת לכרסם יש עולם שלם: מים זורמים, ציפורים מצייצות, שמש שזורחת, חיים שמחים. 

למה את מתעקשת להחזיק בעוביות, בקליפה, בשליליות שלך? תצאי משם, תשחררי, בואי לעולם אחר, טוב יותר, של חיוביות ואהבה. 

תיאחזי בחיוביות בכוח. תביני שאת נמצאת במקום שלא טוב לך להיאחז בו, ותתעקשי להיאחז בחיובי במקום בשלילי. 

למה את מרגישה ריקנות כל כך גדולה? 'אם ריק הוא - מכם', כתוב. הריק בא ממך, בגלל שאת לא עשית את העבודה הנכונה, את המשכת לכרסם בעצבות במקום בשמחה, את המשכת להחזיק בשלילי במקום בחיובי וכשאמרו לך 'צאי משם' - התעצבנת. האשמת. והמשכת בשלך... המשכת לכרסם בתוך הצנון והתפלאת 'למה אני לא מצליחה למצוא שידוך הגון'?

איך תמצאי שידוך הגון אם השידוך ההגון נמצא מחוץ לצנון, במרחב הרוחני? הוא כבר הבין ששליליות זו לא הדרך, ואת עדיין תקועה שם. איך תגיעי אליו ככה?

אז בואי תגיעי גם למרחב הרוחני, לעבודה של שלב 3: תקבלי החלטה חד סיטרית, חדה וחזקה - בכל סיטואציה שאת פוגשת לפתח רגש חיובי. לחשוב חיובי, לדבר חיובי ולהתנהג חיובי. 

קחי את אותו 'תכשיט' שלא רצה בך, לצורך העניין. 

האם העובדה שהוא לא רצה בך מביאה אותך לייאוש? להרגשה שאת לא מספיק טובה לאף אחד? להרגשה שנמאס לך מהשידוכים? אם כן, זה חמור מאוד. את צריכה לשנות את זה. את צריכה לשנות את נקודת ההסתכלות שלך על השידוכים. את צריכה לקבל החלטה חד סיטרית, חזקה ומושכלת לא ליפול למקומות השליליים האלה יותר. את צריכה להבין שהמקומות האלה לא עושים לך טוב, ואת ממשיכה לנבור בהם ולאכול את הפרי החריף והמגעיל הזה, כאילו נגמרו כל הפירות הטובים בעולם. 

די, תצאי משם. 

תפסיקי להיות התולעת שמתעקשת לאכול את הצנון. 

תפתחי רגש חיובי בכל סיטואציה שאת פוגשת, ותפסיקי להיות הקורבן של הרגשות שלך. 

ההחלטה הזו במקום הזה היא הסכין החד שאיתו את שוברת את שכבת העוביות בכלי שלך, ואת זו שחייבת לעשות את זה ולא אף אחד אחר. כשתעשי את זה, תתארי לך איזה פירות את יכולה לגלות במרחב הרוחני שלך - אגס, אבטיח, תפוח, אנונה, מנגו, יאממממיייי... למה את מתעקשת לאכול צנון? זה באמת טעים לך???


יש לך שידוך על הפרק ואת לא רוצה לפספס אותו?רוצה לקבל כלים אמיתיים שיעזרו לך לקדם אותו? מתלבטת האם להוריד את השידוך או להשאיר אותו? שלא תעזי לעשות כלום בלי להתייעץ. שיחת ייעוץ ראשונה בווטסאפ - בחצי מחיר. לפרטים שלחי הודעת ווטסאפ למספר 0546408790

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

את האמנית של הישועה שלך. אל תבזבזי את חומר הגלם על דברים שאינם בשבילך

  אני פוגשת אותן בהמוניהן.  יפות, חכמות, מוצלחות, בטוחות בעצמן, הכי קרובות למושג 'שלימות'. אז מה בכל זאת חסר להן? למה הן עדיין רווקות? למה הן לא מצליחות למצוא מישהו מוצלח כמותן? אני לא אלוקים, אין לי תשובות לכל השאלות.  אבל על סמך ניסיוני האישי אני מרגישה צורך לחדד כמה נקודות שכל רווקה תוכל להפיק מהן את המירב, לניסיון הפרטי שלה.  את האמנית של הישועה שלך קודם כל, אין דבר כזה מושלם. אפילו שאת הכי קרובה למושלמת בעינייך ואולי גם בעיני העולם, אם תצאי לחפש את הזיווג שלך עם משקפי השלימות הוורודות והמלבלבות שלך, את תיתקלי בהרבה מאוד אכזבות.  את המושלם את יוצרת, מהרבה חלקים של חוסר שלימות.  את האמנית של הישועה שלך, ובמו ידייך את מצווה ליצור יש מאין. את מקבלת את חומר הגלם, ואז מתחילה לראות בדמיונך את מה שאת רוצה ליצור ממנו.  וכמו כל אומנית טובה שלא 'תבזבז' סתם את החומר על דמיונות ומצבים של 'אולי' ו'אם' - את צריכה 'להתקמצן' על חומר הגלם שלך. לא להתעקש להדביק אותו, איפה שהוא לא מתאים, איפה שהוא רק 'יכער' את היצירה.  כמו שכל אומן יודע להתבונן על הדגם ...

המקום הכי נמוך בפתח תקווה (או: השידוך הכי מעליב ever)

"אני הייתי קמה והולכת. בלי חוכמות", אומרת לי שפרה חברתי הטובה, תוך כדי קינוח האף של בן השלוש, וקריאה לעבר בתה בת התשע 'לסדר את החדר, ולהתארגן לשינה'. "איך זה שדווקא עלייך 'נופלים' כל הטיפוסים הכי מעניינים?", היא צוחקת לעומתי ומרצינה באחת, כשהיא רואה את הבעת המסכנות שנסוכה על פניי.  "נו, שירהל'ה, את יודעת למה אני מתכוונת. מעצבן אותי איך שאת נותנת את הכבוד לאנשים הלא נכונים, יש גבול למה שאפשר לעשות כדי להתחתן", היא אומרת. והאמת? היא צודקת, שפרה. הפעם זה עבר כל גבול. אחרי מסכת לא קלה של שידוכים, היום אני כבר לא נוהגת להיפגש עם כל מי שמציעים לי. היום אני זהירה, ובודקת את המיועד ככל יכולתי - כדי שלא להיפגע.  אבל הפעם פישלתי, והתפתיתי להאמין לדברי ההלל המתוקים של השדכן על התכשיט של הישיבה. "מה אומר ומה אדבר? עילוי במידות. ושלא לדבר על התורה הנוטפת ממנו, ממש כליל השלימות". על המשפחה לא שאלתי, וגם לא טרחתי לברר אצל ראש הישיבה וחבריו, אפילו שהייתי אמורה לעשות את זה. "אצל בעלי תשובה זה אחרת", זימנתי ביני לבין עצמי א...

על מה כבר יש לי להגיד תודה?

אם רק הייתי יודעת, איך לאהוב אותך. אם רק הייתי שומעת,  בלילה את קולך... אם רק היית אומר לי, איך לעצור את הזמן -  אם רק שברים יתאחו, הלב יישאר נאמן. אלוקיי. פוסעת בדרך אליך, בדרך אל עצמי. לא התעייפתי. אתה שמרים – יודע כבר את מי. אלוקיי. חושבת תמיד עליך, ואיך לאהוב יותר. הלב שנשבר, שוב מתאחה, ולא רוצה עוד לשקר. אם רק הייתי יודעת, מי זה אתה, מי אני. הייתי עוצרת. ולא משתגעת, בשביל האמוני. הצטרפי לדף הפייסבוק של 'בדרך שלך', ותיהני מחיזוקים יומיומיים אם רק הייתי נוגעת,  בקרן אור קטנה, אתה שמרים, אתה כבר יודע – אני פה, מוכנה... לאהוב  לא רק את עצמי, כי אם גם אותך. לאהוב לא רק עולמי, כי אם גם עולמך. לאהוב לא רק בדידותי, גם – בדידותך. לאהוב זה כל מה שאני, אני איתך.  פירוש השיר: אם רק הייתי יודעת, בורא עולם, איך לאהוב אותך באמת. מה זה לאהוב אותך באמת? קודם כל, לשמוע את קולך גם בתוך הלילה של הניסיונות שלי, החושך, הבדידות, הפחדים וכל השאר. אם רק הייתי יודעת, איך לעצור את השעון הביולוגי...