דילוג לתוכן הראשי

רווקה, זה מה שאת לא יודעת על כוח החנוכייה שבך

 

את אולי מסתכלת השבוע על החנוכייה שלך מבחוץ, ומתקנאה באור הנצחי שלה, שדולק עכשיו בלב העולם. תאמיני או לא, אבל בתוכך - יש חנוכייה, ולמרות שבחג הזה כולם מתעסקים בשמן - אני רוצה שתתעסקי קצת בפך, ותגלי דרכו את הכוחות הנפשיים-רגשיים שבך





תאמיני או לא, אבל בתוכך - יש חנוכייה. 

ענקית, מוארת ומאירה, כזו שאי אפשר להפסיק להתפעל ממנה. להפסיק להתבונן בה. 

את אולי מסתכלת השבוע על החנוכייה שלך מבחוץ, ומתקנאה באור הנצחי שלה, שדולק בלב העולם באותה שעה בדיוק. את אולי אומרת לעצמך 'איזה כיף לה, שאותה כולם זוכרים. שאותה כולם מעריכים. שאיתה כולם שמחים. שמולה כולם מתפללים ושהיא יודעת להוציא מכולם את כוח התפילה שבהם'. 

אבל האמיני לי, גם בתוכך יש חנוכייה נצחית שכזו - שגם טיפות אחדות של שמן, יכולות להחזיק את האור הגדול שלה כל החיים. 

תאמיני או לא, אבל גם כשנדמה לך שאין לך כוחות, 

גם כשנדמה לך שעשית כבר הכל, 

וגם כשנדמה לך שבשבילך ח"ו עוד לא נברא האדם המתאים - 

זה פשוט לא נכון. 

ולא אומרת לך את זה מישהי שחוותה דבר אחד או שניים בשידוכים, אלא מישהי שעברה חתיכת דרך... תסכימי איתי ש-17 שנה, זה לא צחוק. ב-17 שנה את מספיקה לא רק ללמוד על עולם השידוכים ועל מי שאת בתוכו, אלא גם על הכוחות שניתנו לך - יש מאין. יש - מהטיפות האחרונות שבפך שלך. 

 

כולם מתעסקים בחג הזה בשמן, אבל אני דווקא רוצה שתסתכלי גם על הכלי, על הפך, ותלמדי ממנו דבר או שניים על הכוחות הנפשיים-רגשיים שלך, לעבור את המסע הזה כמו גדולה. 

הגימטריה של המילה 'פך' היא 100. האם זה מקרה? אני לא חושבת כך. 

100 זה מספר שמייצג שלימות, וגם הכלי שאיתו ירדה הנשמה שלך לעולם - מייצג שלימות. 

אמנם באת לתקן דבר או שניים על הדרך, אבל הפוטנציאל להשלים את עצמך (בין היתר על ידי זיווג) 'ירד' אלייך עם הכלי בעצמו. השלימות הזאת היא חלק מהכלי, היא בלתי נפרדת ממנו. 

אבל עוד לפני שאת מגיעה לזיווג שלך, את צריכה ללמוד להשלים לעצמך ולהשלים עם עצמך. 

להשלים לעצמך את מה שחסר לך, באופן כזה שאת שמחה עכשיו עם מה שיש בחייך. את לא חושבת על מה שאין במושגים של עצבות, כי הרי אמרנו שאת כאן לצורך עבודה, ואלמלא הייתה העבודה קשה, לא היה לך על מה לקבל שכר. 

העבודה אולי מפחידה אותך, כי מפעם לפעם צריכים לנקות את הכלי כדי שישמר את טיפות השמן שבתוכו - אבל זה הכרחי. כל אחד מבין את זה, אפילו השמן בעצמו. 

 

אפילו הוא מבין שכדי לשמור על האיכויות שלו, הוא צריך להיות משומר בכלי ראוי. 

ותעשי טובה, תשלימי כבר עם כל החלקים החסרים שבך. 

יש כאלה שיושלמו לך עם הזמן, יש כאלה שיושלמו כשהזיווג יגיע ויש שאולי לא יושלמו בגלגול הזה - אבל אז מה? תקבלי אותך, תאהבי אותך, עם השמן - שכבות השומן שהצטברו בכלי. תשמחי במי שאת, במה שעברת ובמה שאת עוד עתידה לעבור, ותתני תודה על הכל. 

ברור שההשלמה האלוקית תגיע גם לבסוף. אל תדאגי, השם לא שוכח אף אחת, בטח לא אותך - שכבר עשתה הכל כדי לשמח אותו. 

מילה נוספת שגיליתי (וכמה לא יכול להיות שזה במקרה) שהגימטריה שלה שווה ל-100 היא המילה 'אגואיסטי', וגם על זה אני רוצה להתעכב איתך כי בכלי שלנו, בפך הזה - יש גם המון דברים לא טובים, אחד מהם הוא אגואיזם. 

נכון שאת נורא עוזרת בבית עם האחים (במידה ואת גרה עם ההורים), נכון שאת משתדלת ממש להאיר פנים ונכון שאת יוצאת מעצמך ומהנוחיות שלך כמה שאפשר, אבל בגלל שאת לבד - הרבה פעמים את מרוכזת בעצמך ובצרכים שלך, קצת יותר מדי, ואת זה השם מבקש שתשני. 

אם בהשלמות עסקינן - אז חלק מההשלמה שלך היא גם לצאת מעצמך, מהנוחיות שלך, מה'אני' הזה שלך שכל הזמן דורש לקבל ולקבל ולקבל לעצמו - ולהתחיל לתת. 

למי לתת - הרי לא חסר. 

תתנדבי איפשהו, תדברי עם חברה במצוקה שכבר נמאס לה מהשידוכים, תאירי וממילא תקבלי את האור בחזרה, אל תוך ה'פך' שלך, אל תוך השלימות הזו, שרק את יכולה להפוך אותה למה שהיא. 

חג שמח!


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

את האמנית של הישועה שלך. אל תבזבזי את חומר הגלם על דברים שאינם בשבילך

  אני פוגשת אותן בהמוניהן.  יפות, חכמות, מוצלחות, בטוחות בעצמן, הכי קרובות למושג 'שלימות'. אז מה בכל זאת חסר להן? למה הן עדיין רווקות? למה הן לא מצליחות למצוא מישהו מוצלח כמותן? אני לא אלוקים, אין לי תשובות לכל השאלות.  אבל על סמך ניסיוני האישי אני מרגישה צורך לחדד כמה נקודות שכל רווקה תוכל להפיק מהן את המירב, לניסיון הפרטי שלה.  את האמנית של הישועה שלך קודם כל, אין דבר כזה מושלם. אפילו שאת הכי קרובה למושלמת בעינייך ואולי גם בעיני העולם, אם תצאי לחפש את הזיווג שלך עם משקפי השלימות הוורודות והמלבלבות שלך, את תיתקלי בהרבה מאוד אכזבות.  את המושלם את יוצרת, מהרבה חלקים של חוסר שלימות.  את האמנית של הישועה שלך, ובמו ידייך את מצווה ליצור יש מאין. את מקבלת את חומר הגלם, ואז מתחילה לראות בדמיונך את מה שאת רוצה ליצור ממנו.  וכמו כל אומנית טובה שלא 'תבזבז' סתם את החומר על דמיונות ומצבים של 'אולי' ו'אם' - את צריכה 'להתקמצן' על חומר הגלם שלך. לא להתעקש להדביק אותו, איפה שהוא לא מתאים, איפה שהוא רק 'יכער' את היצירה.  כמו שכל אומן יודע להתבונן על הדגם ...

איך לא להגיע לפגישות השידוכים? 10 הדיברות שלי

לא פעם, בלהט החיפוש אחר החצי השני שלנו, אנחנו קצת שוכחים שלכל משחק יש כללים, ומספר מוגבל של משתתפים. כשזה מגיע לשידוכים - כולנו רוצים לנצח בכמה שפחות 'סיבובים', וכמה שפחות סיכויים להיפגע. איך עושים את זה? היות ואני עדיין בעיצומו של התהליך, אין לי נוסחת קסם עבורכם. מה שכן, במהלך 12 שנות השידוכים אני חושבת שלמדתי דבר או שניים על איזה מין אדם אני, ומה אני יכולה או לא יכולה לספוג, בחיפוש הקדחתני הזה אחר הזיווג משורש נשמתי. אז נכון ש'עשרת הדיברות' שלי הן לגמרי אישיות ומבוססות על סמך ניסיוני בלבד, אבל אני חושבת שלא מעט רווקות (ואולי גם רווקים) יכולים להזדהות עם הדברים. אחרי ככלות הכל, הקודים המוסריים אמורים להיות זהים, כשמדובר באנשים שמכירים זה את זה לצורך הקמת בית יהודי כשר, כהלכתו.  הצטרפי לדף הפייסבוק של 'בדרך שלך', ותיהני מחיזוקים יומיומיים אם הפגישה תהיה מוצלחת אם לאו, זה לא בתחום אחריותי. האחריות שלי היא לדאוג לעשות את כל המוטל עליי - בין אם בטיפוח פנימי (עבודה על המידות, תפילות  וכדומה) ובין אם בטיפוח חיצוני (שלא על מנת למשוך ולזקר את העין כמובן...

איך מאירים את האור הגנוז של חנוכה - גם כשאנחנו לבד?

אחד הדברים שהכי קשה לי לעשות בחגים כמו חנוכה שבהם אני מצווה לעשות אותם - הוא לשמוח. גם בפורים, דווקא ביום שבו אני מצווה לשמוח, היצר הרע 'חוגג' על המחשבות והתחושות שלי, אך דווקא לאחרונה - אחרי שנים של חיפוש ורצון לדעת מדוע זה קורה, סוף סוף התחדשתי בתירוץ נפלא.  מלחמת היוונים ביהודים הייתה מלחמה על שלושה דברים שאותם ביקשו היוונים לעקור מעם ישראל: שבת, מילה, וחודש. כך אנחנו אומרים בתפילת 'על הניסים' - שהיוונים ביקשו 'להעבירם מחוקי רצונך'.  במילים אחרות, היוונים לא יכלו לסבול את העובדה שיהודי שומר על מסורת אבותיו, ומקיים את חוקי השם. כאב להם לראות איך אנחנו שמחים במצוות, ואיך השם  שמח  בנו - ולא סתם הדגש הוא על השמחה דווקא.  ש- שבת מ-מילה ח-חודש אלו שלושת המצוות העיקריות שהם רצו לנשל אותנו מהן, אך מפרשים רבים טוענים כי מה שכאב להם באמת הוא לראות אותנו שמחים במצוות הללו. שמחים ומודים להשם על הזכות להיות חלק מהעם היהודי, על הזכות לקיים מצוות קבל עם ועדה ולהכריז בכך על קרבתנו המיוחדת לבורא עולם.  הרב אברהם שפירא בביאוריו על מסכת כ...