מדוע לא כל אדם שמתיימר להציג עצמו כמאמן אישי, באמת יכול להגיש עזרה? שיעור שלמדתי על בשרי, בדרך קצת קשה
כל אחד מאיתנו מנסה להיות הכי מדויק בדרך שלו, ונכון שזו לא הפעם הראשונה שאני מתעקשת על המילה הזו, אבל יש לי סיבה מספיק טובה כדי להתעקש.
אתם מבינים, הכל בעולם הזה הוא עניין של דיוק, בטח כשבענייני ישועות עסקינן. הרי בשביל הקב"ה שום דבר לא קשה, אז למה התכוון ה'משורר' כשכתב ש'קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף?'.
במשך השנים התוודעתי לפירושים מפירושים שונים, אך נדמה שהפירוש שקיבלתי היום על בשרי - 'עולה על כולנה'. זה לא קורה לעתים קרובות שאני נעצרת לחשבון נפש קדחתני מול בוראי לא רק ביום כיפור, אבל היום זה קרה - כשביקשתי סימן קטן, להבין שאני בכלל בדרך הנכונה ולא חלילה מטעה את עצמי ואת האחרים.
לפני שאכנס לעובי הקורה ואספר לכם מהו הסימן שקיבלתי, ולמה אני כל כך אסירת תודה לקב"ה שהוציא את האמת שלי לאור - ביני לבינו, בחדרי חדרים, כשאיש אינו רואה - אספר לכם שהכל התחיל מאצבע מאשימה שהופנתה אליי, וטענה: "את לא מספיק רוצה להתחתן, את רוצה להישאר לבד'.
באותם רגעים, עם יד על הלב, רציתי לברוח למקום שאין ממנו שום דרך חזרה. הרחק מעינם הטעונה והכל כך לא מדויקת של בני האדם, שממהרים ללחוץ על ההדק גם כשאין להם מושג קלוש על מה הם מדברים.
שונאת את זה שמכניסים אותי לתבניות של הגדרות מוכנות מראש, לפרדיגמות מסודרות של פסיכולוגיה בגרוש. שונאת שמחליטים בשבילי ובשביל כל הרווקות באשר הן - איך הן צריכות להתנהל כדי 'להשתחרר' מכבלי הרווקות, ותאמינו לי שאני לא היחידה שצועקת את הצעקה הזו, ולא היחידה שמרגישה את התחושה הקשה הזו.
אני מרגישה שנבחרתי להגיד את הדברים הקשים שרווקות עוברות במסע שלהן, מבלי שאף לא אחד באמת יבין את הניואנסים הדקים שבנפש - בתוך הניסיון הזה. את הניואנסים שאנחנו נאלצות לבלוע בהם כל כך הרבה מים, עד שאנחנו נמצאות על סף חנק ממש. התבוננות, חשבון נפש, לימוד מעמיק של מי שאני בנקודת זמן מסוימת, והודאה בטעויות - אלו דברים שליוו אותי למן הרגע הראשון שהתקרבתי לבורא עולם, השבח לא-ל. לאורך כל הדרך הארוכה שלי, התמלאו להן המחברות בזו אחר זו, בתרגילים מתרגילים שונים שעשיתי לעצמי, כדי להכיר אותי טוב יותר.
עזרה יכול להגיש אדם, אם בכלל, רק כאשר ברור לו מיהן הנפשות הפועלות בסיפור הזה
כדי לדעת מה אני אוהבת, מה אני שונאת, מה מדבר אליי, מה לא מדבר אליי, מה 'בוער' בי להגיד ועל מה אני מעדיפה להחריש - ועוד כהנה וכהנה שאלות שנועדו לדייק אותי מול עצמי, מול בוראי, מול החסרונות והיתרונות שבי, ומול זולתי.
"בורא עולם", נתתי את הצעקה של החיים שנייה אחרי שהרגשתי שזהו, סף הרגישות שלי כבר עומד להתפקע למשמע הביקורת הנוקבת מצד אנשים שלא מכירים אותי. שלא באמת יודעים לתת לי את העזרה שאני צריכה. "בבקשה, תן לי אמת. אתה יודע שלא הגעתי עד להנה כדי לשקר לעצמי, אז תעזור לי. תן לי יד, ותראה לי האם באמת אני רוצה להישאר לבד. האם הצדק איתי או עם אותה אצבע מאשימה שהופנתה כלפיי?", זעקתי ותוך כדי כך מצאתי את עצמי פותחת את הספר הראשון שהיה מונח בהישג ידי.
הספר - "אזמרה!", הוא פירוש על תורתו הידועה של רבי נחמן מברסלב בסימן רפ"ב. "ויחלק עליהם לילה", התגנבה הכותרת לעיניי, בשחור בולט שאי אפשר לפספס. הקטע דיבר על הכוח הסודי של חצות הלילה, שמי שגילה אותו לראשונה היה אברהם אבינו, בעת שנלחם בארבעת המלכים כדי לחלץ מידיהם את בן אחיו לוט.
ומובא כי ניצחון המלכים, הם כוחות הלילה והאופל, אינו ייתכן מבלעדי הנקודה הטובה שהיא מידת החסד שטבועה באברהם ש"פנה תמיד למידת האהבה".
בדיוק כמוני שעדיין מאמינה בכוחה של אהבה - אהבת השם אליי בתו, שבכל מה שהוא מעביר אותי בו, יש שכל שהוא למעלה משכלם של בני האדם. לא, אני לא משלה את עצמי באומרי שלא ניתן ללמוד מאדם חכם ממך או בעל ניסיון יותר ממך. מי שמכיר אותי יודע שאני האחרונה שאומר או אחשוב דבר כזה. אני אדם שמאמין בעבודה, מאמין בלימוד אינסופי, מאמין בחשבון נפש יומיומי ומתוך כך פועמת כל המציאות שלו.
בדיוק ההפך ממה שמייצג אברהם אבינו
אבל לבוא וללחוץ על הדק הביקורת בשם ה'ידענות' - כשבפועל את לא מכירה אותי, ולא יודעת דבר וחצי דבר על מה שעברתי, על מה שאני עדיין עוברת במסע שלי, תסלחו לי, אבל זו ממש לא הדרך להגיש עזרה. עזרה יכול להגיש אדם, אם בכלל, רק כאשר ברור לו מיהן הנפשות הפועלות בסיפור הזה, רק כשהוא מכיר את מבנה הנפש לא לפי הכללים היבשים של הפסיכולוגיה הכללית, אלא לפי האדם שעומד מולו.
וממשיך ה'אזמרה' ולוחש באוזני את התשובה שידעתי ממילא, וכל כך השתוקקתי 'לשמוע' באותם רגעים: "כוחות הסיטרא אחרא מנסים תמיד להתגבר על הנקודה הטובה, אולם ה' איננו מפקיר אותה בידיהם. הוא סיפק למידת החסד הטמונה באברהם די כוח לשם הצלתו של לוט, בעזרת הנקודה הטובה של לוט. רק מעט טוב נחוץ למיגור הרע".
ואז, כותרת נוספת מקבלת את פניי - שחור על גבי לבן בולט, שאין דרך לברוח ממנו: "נקודת חצות הלילה המדויקת". עכשיו כבר ידעתי אצל מי נמצאת האמת: למה זה כל כך משנה לדעת את הרגע המדויק של חצות הלילה? מה זה משנה בכלל באיזה שלב של הלילה יילחם אברהם בכוחות הרשע?! הרי הוא כבר קיבל את כוחות החסד והאהבה, כף הזכות והראייה של הנקודות הטובות של כל המצב הזה - אז מה זה משנה באיזו נקודה הוא ייצא להילחם בהם? למה המילה 'דיוק' רודפת אחריי גם כאן?
"במהותה תלויה הגאולה ביכולת לקבוע במדויק את הרגע המדויק של חצות", כתוב. אתם שומעים? את זה לא אני אמרתי או כתבתי. לי לא היה מושג שדיוק קשור בקשר אמיץ וחזק לגאולה, למהות.
"כש'כובד' השינה בתקפו וגבורתו, והחושך בשיא עיצומו - מאיימים לבלעו לגמרי, והוא עלול חס וחלילה ליפול נפילה תהומית מוחלטת - בשל כל חטאיו והפגמים שבו. אולם בדיוק ברגע זה, בנקודה הגורלית ביותר, בא המפנה הטוב: ה' במלא רחמיו מאיר עליו ומעוררו, ובכך גורם לו להיזכר בנקודות הטובות שבו, וכך הוא שב לחיים".
עכשיו אתם מבינים למה אסור להגיד כל דבר, רק משום שנדמה לנו שאנחנו עוזרים? מי יודע באיזה 'כובד' שינה נמצא האדם שמולכם, מי יודע כמה חושך מאיים כעת לבלוע אותו חיים, מי יודע לאיזו נפילה תהומית מוחלטת חלילה הוא עלול ליפול... מספיקה רק מילה אחת קטנה של חוסר זהירות, מילה אחת קטנה של פגיעה ברגשות, מילה אחת קטנה של חוסר רגישות, מילה אחת קטנה של חוסר אהבה, מילה אחת קטנה של חוסר חסד.
בדיוק ההפך ממה שמייצג אברהם אבינו!
אל תיפלו במלכודת הדבש של ה'כוחי ועוצם ידי'
אז מה אתם צריכים לעשות כדי לעזור באמת, כדי להביא את הגאולה ואת המהות האמיתית באמת? פשוט מאוד: תהיו יותר מדויקים. אל תשלפו תשובות מהמותן, אפילו אם זה עבד לכם בכל כך הרבה פעמים קודם לכן. אל תהיו אוטומטיים בתחום העיסוק שלכם. אל תיפלו לפיתוי הזה לשדר שאתם יודעים הכל, שאתם כבר עזרתם לעשרות אנשים להגיע למצב מסוים.
יכול להיות שיש בידיכם כלים מדהימים לעזור לאנשים אחרים, אבל אל תיפלו במלכודת הדבש של ה'כוחי ועוצם ידי' עשה לי את החיל הזה, ואל תתפתו לגרור את האדם שמולכם אל התהום שממנה לא יצליח לקום חלילה.
אתם לא רוצים להיות אלו שאחראיים לנפילה מהסוג הזה, המתמשך, המוחלט... של אף יהודי בעולם.
עדיף שתגידו קצת פחות, ותדייקו עליו בקצת יותר תפילות כדי שאם כבר לדבר, אז שיהיו לדיבורים הללו תכלית אמיתית. תכלית שלא מאכזבת לעולם.
ומסיים האזמרה במילותיו המתוקות מדבש, המחזקות כל כך, המעלות מבירא עמיקתא לאיגרא רמה, ולוחש באוזניי: "דוד המלך ידע מתי נקודת החצות, באמצעות כינורו, באמצעות ידיעת הניגון שלו. דוד המלך הוא המשיח שדרכו תבוא הגאולה השלמה, הגאולה שתשים קץ לכל הגלויות ותקים את כל הנפילות.
"היא תבוא באמצעות השירות ותשבחות של משיח אלוקי יעקב, נעים זמירות ישראל, יודע נגן".
אני קטונתי מלדעת נגן, אבל לפחות אני מנסה למצוא את הדרך לניגון הייחודי שלי בעולם וכך גם כל אחת ואחת מאיתנו הרווקות (לרבות הרווקים). איש אינו יודע מתי זה יקרה ועם מי וכיצד, אבל להשם הפתרונים! כשבורא עולם יחליט שהגיע הזמן להושיע, אז הוא יצווה למידת החסד והאהבה להתייצב בתוך החושך הגדול, מול חיילות מלכות הרשע. ואז, בשיא ההתגברות של שיא העצבות, הבדידות ומה לא - בעזרת נקודה טובה אחת שתימצא בכל אחד ואחת מאיתנו הרווקים והרווקות, הגאולה שלנו תגיע. בעצם, היא כבר כאן".
תגובות
הוסף רשומת תגובה