דילוג לתוכן הראשי

מקבץ משפטים מחזקים לרווקות - אל תפספסו

 













תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מה עושה המורה בשעת מבחן? שותק. זו הסיבה שהשם לא מדבר איתך עכשיו, ותפסיקי לרצות למחוק את הלוח כל הזמן

  בס"ד כולנו למדנו בבית ספר, וכולנו עברנו שעות מבחן - אבל כשזה מגיע לדייטים, פתאום אנחנו שוכחות שבזמן מבחן (או ניסיון, כמו שקוראים לזה בחיים עצמם) גם המורה הטוב ביותר עושה דבר אחד ויחיד - שותק. למרבה הצער, רווקות לא מסוגלות לשתוק. הן גם לא מסוגלות לראות שמישהו שותק לידן. "תגיד לי הכל, תגיד מצדי שאתה לא רוצה - אבל תגיד". השתיקה הורגת אותן. היא כולאת אותן בכלוב מזהב, ונוטלת מהן את יכולת ההתמצאות 'במרחב'. היא מצמצמת אותן למשבצת קטנה של כלום, וזה בדיוק מה שהן מרגישות בתוכן. כלום אחד גדול.  הן רוצות שמישהו יפסיק לשתוק, שמישהו יתחיל לדבר ולגלות להן את כל הסודות הנעלמים. שמישהו יגיד להן למה בנקודה מסוימת בחיים הכל כך מושלמים שלהן - משהו עצר, נשבר, נגמר וכבר לא לעולם לא יהיה אותו דבר.  הן רוצות שמישהו יחבק אותן כמו שמחבקים דוב ענק ויגיד להן שעכשיו זהו, 'אבא כבר הגיע' ומעכשיו הן לא יצטרכו לחכות לו בשער... שיחזור מאיפה שזה לא יהיה שהוא הלך אליו.  וכשזה לא קורה, כשאף אחד לא מדבר איתן, כשכולם שותקים ושותקים ושותקים כל הזמן - הרווקה הופכת לשתיקה במהות שלה. כבר אין לה

את האמנית של הישועה שלך. אל תבזבזי את חומר הגלם על דברים שאינם בשבילך

  אני פוגשת אותן בהמוניהן.  יפות, חכמות, מוצלחות, בטוחות בעצמן, הכי קרובות למושג 'שלימות'. אז מה בכל זאת חסר להן? למה הן עדיין רווקות? למה הן לא מצליחות למצוא מישהו מוצלח כמותן? אני לא אלוקים, אין לי תשובות לכל השאלות.  אבל על סמך ניסיוני האישי אני מרגישה צורך לחדד כמה נקודות שכל רווקה תוכל להפיק מהן את המירב, לניסיון הפרטי שלה.  את האמנית של הישועה שלך קודם כל, אין דבר כזה מושלם. אפילו שאת הכי קרובה למושלמת בעינייך ואולי גם בעיני העולם, אם תצאי לחפש את הזיווג שלך עם משקפי השלימות הוורודות והמלבלבות שלך, את תיתקלי בהרבה מאוד אכזבות.  את המושלם את יוצרת, מהרבה חלקים של חוסר שלימות.  את האמנית של הישועה שלך, ובמו ידייך את מצווה ליצור יש מאין. את מקבלת את חומר הגלם, ואז מתחילה לראות בדמיונך את מה שאת רוצה ליצור ממנו.  וכמו כל אומנית טובה שלא 'תבזבז' סתם את החומר על דמיונות ומצבים של 'אולי' ו'אם' - את צריכה 'להתקמצן' על חומר הגלם שלך. לא להתעקש להדביק אותו, איפה שהוא לא מתאים, איפה שהוא רק 'יכער' את היצירה.  כמו שכל אומן יודע להתבונן על הדגם

רווקה, כדאי לך לסלוח, לא רק בכיפור. אילולא הסליחה - הסל שלך, מתמלא בליחה

אם את רוצה תשובה, אז תשאלי את השאלות הנכונות. תשאלי את עצמך האם את יודעת לסלוח ממקום פנימי אמיתי? האם את מוכנה לסלוח - גם כשאחרים לא מוכנים? האם את חיה את חייך כמו שהיית רוצה, מתוך סליחה ואיפוק כלפי הזולת, ולא כפי שהמציאות 'מכתיבה' לך? *** "שהם יבקשו סליחה ממני", אמרה לי לאחרונה חברה שהצעתי לה לבקש סליחה מכל מי שהיא חושבת שהיא פגעה בו, בשידוכים. "תני לי להגיד לך משהו, טוב?", צעקתי בתוכי, אבל לא העזתי לומר לה. לא בקול. לא אחרי מה שהיא עברה עד עכשיו. לא ככה. איך כן? איך שאני משתדלת להגיד בכל פעם שאני לא יכולה להוציא את הקול, אבל יודעת שהכל חייב לצאת. מתוכי. לבקש סליחה, זו לא חובה. זו זכות. זכות אדירה שנופלת בחלקה של מי שמחפשת אמת, אבל על אמת. לבקש סליחה צריכים בכל השנה אם פגענו, אבל כוחה של הסליחה ביום כיפור אינו דומה לכוח הסליחה בכל השנה כולה. ביום כיפור, את מקבלת 'אקסטרא' כוחות שעוברים עם מחק מיוחד על כל החטאים שביצעת במשך השנה, על כל הנזקים שנגמרו על ידך - ומוחקים אותם כאילו לא היו מעולם. את רוצה להמשיך להחזיק בגאווה של 'שהם יבקשו סליחה ולא אני