דילוג לתוכן הראשי

זוגיות נכונה - לא רק בשנה הראשונה

 


ישנה מין טעות כזאת, שנפוצה במיוחד בקרב בעלות תשובה שמתחנכות במדרשיות לבעלות תשובה - ואין לי מושג למה או איך ומתי השתרשה תפישת העולם הזו שאומרת שצריכים הרבה תפילות שהשנה הראשונה לנישואין תעבור בשלום. 


וכי אתם מכירים משהו שלא צריכים להשקיע בו הרבה תפילות כדי שיצליח?

אין 'חיה' כזאת. מניסיון. 

וחוץ מזה, למה להתפלל דווקא על השנה הראשונה ולא על החיים ביחד? יש לכן מושג כמה, כמה עזרה משמיים צריכים כדי שהזוגיות הזאת תשרוד את כל משברי החיים? כמה עזרה משמיים צריכים על כל דבר הכי קטן... בכל תחום שהוא בחיים... אז על השנה הראשונה אתן מדברות איתי?

מה עם הפרנסה?

מה עם הרוחניות?

מה עם חינוך הילדים?

מה עם השאלות הגדולות של החיים שצריכים להתמודד איתן ביחד - לאיזה בית ספר נשלח, איזה חינוך יקבלו הילדים, לאלו מבוגרים אנחנו רוצים שהם יגדלו ומה הדוגמה שאנחנו רוצים לתת בבית?

כל כך הרבה דברים שצריכים לשים עליהם את הדעת ואת הלב. לחשוב ולהרגיש ביחד, כי זה תמיד הולך ביחד, המחשבה וההרגשה. 


הנישואין כשמם כן הם - באו לנשא ולהרים אותך למעלה

וזה בדיוק מה שחשוב לי להעביר לרווקות שזה עתה מצאו את זיווגן בחסדי השם. אל תתפללו רק על השנה הראשונה. תתפללו על החיים שאתם בונים בשנה הזו, וגם באלו שאחריה. 

תבקשו להתאים ואל תנסו להתאים אחרים למשבצת שלכן. הבעל שלכן, בדיוק כמותכן, הגיע עם סך רעיונות, הרגלים וכלים שעיצבו אותו להיות מי שהוא היום. אם התוצאה לא מוצאת חן בעינייך רגע אחרי הנישואין - זו לא סיבה לוותר, אלא סיבה לחשוב קצת יותר מה עוד את יכולה לעשות שלא עשית. הנישואין כשמם כן הם - באו לנשא ולהרים אותך למעלה, מתוך כל מה שאת עוברת. 

אם תוותרי עליהם, לא באמת תדעי למה את מסוגלת. 

ולא, אני לא מכריחה אותך להישאר איפה שלא טוב לך, אני פשוט אומרת שלפעמים אפשר לנסות בדרך קצת אחרת, אפשר להנמיך ציפיות, אפשר לחיות טוב גם אם זה לא בדיוק מה שראית בעיני רוחך. 

זוגיות טובה לא נבנית בין רגע - היא נבנית יום אחר יום, בזכות אותם 'תככים' שאת מנסה לברוח מהם. זוגיות טובה היא החלטה, ותו לא. החלטה לחיות טוב, לדבר טוב, לחשוב טוב, להגיב טוב, לנסות בטוב - גם אם יש ימים רעים.



איך אני רוצה שהבית שלי ייראה?

וכאן, אולי את נדרשת בעצם להגדיר מחדש מה זה טוב ומה זה רע, כי את יודעת, הכל יחסי בחיים. יש הרבה רווקות שישמחו להתחלף עם ה'רע' שאת מוצאת בחיים שלך, רק משום שאת הגדרת את הטוב בצורה לא נכונה. 

האם צעקות בבית זה טוב או רע? יש נשים שהתרגלו לחיות בבית שצועקים בו, ולכן חושבות שצעקות זו הדרך לפתור דברים. טעות. בצעקות לא פותרים שום דבר, מקסימום מחריבים. 

שבי עם עצמך ותעשי חושבים: איך אני רוצה שהבית שלי ייראה? איך אני רוצה שהילדים שלי ייראו? מה אני רוצה שהם יראו בבית? מה אני רוצה שהם ישמעו בבית? איזו דוגמה אני רוצה להוות להם? מה חשוב יותר ממה? האם יש בי דברים שאני לא רוצה שהילדים שלי יעתיקו ממני? ואם כן, מה אני עושה בשביל זה?

יש אינסוף דברים שצריכים להתבונן בהם, שצריכים לחשוב עליהם, שצריכים להבין אותם לעומק ושצריכים להתפלל עליהם. אז על השנה הראשונה את מדברת איתי?כל דבר שתפגשי בחייך בפעם הראשונה הוא בבחינת 'השנה הראשונה' בשבילך, והתחושות והתובנות שתקבלי בו - יהוו קניין נצחי בחייכם הזוגיים והמשפחתיים. 


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

את האמנית של הישועה שלך. אל תבזבזי את חומר הגלם על דברים שאינם בשבילך

  אני פוגשת אותן בהמוניהן.  יפות, חכמות, מוצלחות, בטוחות בעצמן, הכי קרובות למושג 'שלימות'. אז מה בכל זאת חסר להן? למה הן עדיין רווקות? למה הן לא מצליחות למצוא מישהו מוצלח כמותן? אני לא אלוקים, אין לי תשובות לכל השאלות.  אבל על סמך ניסיוני האישי אני מרגישה צורך לחדד כמה נקודות שכל רווקה תוכל להפיק מהן את המירב, לניסיון הפרטי שלה.  את האמנית של הישועה שלך קודם כל, אין דבר כזה מושלם. אפילו שאת הכי קרובה למושלמת בעינייך ואולי גם בעיני העולם, אם תצאי לחפש את הזיווג שלך עם משקפי השלימות הוורודות והמלבלבות שלך, את תיתקלי בהרבה מאוד אכזבות.  את המושלם את יוצרת, מהרבה חלקים של חוסר שלימות.  את האמנית של הישועה שלך, ובמו ידייך את מצווה ליצור יש מאין. את מקבלת את חומר הגלם, ואז מתחילה לראות בדמיונך את מה שאת רוצה ליצור ממנו.  וכמו כל אומנית טובה שלא 'תבזבז' סתם את החומר על דמיונות ומצבים של 'אולי' ו'אם' - את צריכה 'להתקמצן' על חומר הגלם שלך. לא להתעקש להדביק אותו, איפה שהוא לא מתאים, איפה שהוא רק 'יכער' את היצירה.  כמו שכל אומן יודע להתבונן על הדגם ...

איך לא להגיע לפגישות השידוכים? 10 הדיברות שלי

לא פעם, בלהט החיפוש אחר החצי השני שלנו, אנחנו קצת שוכחים שלכל משחק יש כללים, ומספר מוגבל של משתתפים. כשזה מגיע לשידוכים - כולנו רוצים לנצח בכמה שפחות 'סיבובים', וכמה שפחות סיכויים להיפגע. איך עושים את זה? היות ואני עדיין בעיצומו של התהליך, אין לי נוסחת קסם עבורכם. מה שכן, במהלך 12 שנות השידוכים אני חושבת שלמדתי דבר או שניים על איזה מין אדם אני, ומה אני יכולה או לא יכולה לספוג, בחיפוש הקדחתני הזה אחר הזיווג משורש נשמתי. אז נכון ש'עשרת הדיברות' שלי הן לגמרי אישיות ומבוססות על סמך ניסיוני בלבד, אבל אני חושבת שלא מעט רווקות (ואולי גם רווקים) יכולים להזדהות עם הדברים. אחרי ככלות הכל, הקודים המוסריים אמורים להיות זהים, כשמדובר באנשים שמכירים זה את זה לצורך הקמת בית יהודי כשר, כהלכתו.  הצטרפי לדף הפייסבוק של 'בדרך שלך', ותיהני מחיזוקים יומיומיים אם הפגישה תהיה מוצלחת אם לאו, זה לא בתחום אחריותי. האחריות שלי היא לדאוג לעשות את כל המוטל עליי - בין אם בטיפוח פנימי (עבודה על המידות, תפילות  וכדומה) ובין אם בטיפוח חיצוני (שלא על מנת למשוך ולזקר את העין כמובן...

איך מאירים את האור הגנוז של חנוכה - גם כשאנחנו לבד?

אחד הדברים שהכי קשה לי לעשות בחגים כמו חנוכה שבהם אני מצווה לעשות אותם - הוא לשמוח. גם בפורים, דווקא ביום שבו אני מצווה לשמוח, היצר הרע 'חוגג' על המחשבות והתחושות שלי, אך דווקא לאחרונה - אחרי שנים של חיפוש ורצון לדעת מדוע זה קורה, סוף סוף התחדשתי בתירוץ נפלא.  מלחמת היוונים ביהודים הייתה מלחמה על שלושה דברים שאותם ביקשו היוונים לעקור מעם ישראל: שבת, מילה, וחודש. כך אנחנו אומרים בתפילת 'על הניסים' - שהיוונים ביקשו 'להעבירם מחוקי רצונך'.  במילים אחרות, היוונים לא יכלו לסבול את העובדה שיהודי שומר על מסורת אבותיו, ומקיים את חוקי השם. כאב להם לראות איך אנחנו שמחים במצוות, ואיך השם  שמח  בנו - ולא סתם הדגש הוא על השמחה דווקא.  ש- שבת מ-מילה ח-חודש אלו שלושת המצוות העיקריות שהם רצו לנשל אותנו מהן, אך מפרשים רבים טוענים כי מה שכאב להם באמת הוא לראות אותנו שמחים במצוות הללו. שמחים ומודים להשם על הזכות להיות חלק מהעם היהודי, על הזכות לקיים מצוות קבל עם ועדה ולהכריז בכך על קרבתנו המיוחדת לבורא עולם.  הרב אברהם שפירא בביאוריו על מסכת כ...