אם הפחד הוא כזה שהופך לחרדה קיומית (שמורגשת אגב אצל הצד השני בשידוך, תרצי או לא תרצי) אז צריך לדבר על זה

 

מדי פעם בפעם אני מקבלת לתיבת המייל שלי מכתבים שאני פשוט לא מסוגלת להתעלם מהם. המכתב הזה, שהתקבל מבחורה צעירה בשם רחלי - הוא אחד מהם. "נתקלתי באחת הכתבות שלך באתר הידברות, והחלטתי לפנות אליך לקבלת עזרה", היא פותחת ומודה מיד: "יש לי חרדת חתונה שאני לא מצליחה להתגבר עליה באופן עצמאי, וגם קשה לי לעלות על שורש הסיבה שממנה היא נובעת. בנוסף לחרדה שלי, המשפחה מאוד לוחצת עלי לגבי חתונה, ככה שזה עוד יותר מכניס אותי ללחץ. קצת קשה לי להיפתח למישהו אחר. אשמח אם תוכלי לעזור לי בבקשה".

אז לפני שאענה חשוב לי רק לחדד ולומר שאני לא 'באה מגבוה'. חשוב לי מאוד שכל מי שקוראת אותי תדע שאני עברתי את הדברים שהיא מתארת, ואני עונה אך ורק מתוך הניסיון האישי שלי ורק במקרים שבהם אני באמת חושבת שאני יכולה לעזור. אם התפישה שלי תשנה אפילו במעט את הפרספטקיבה שלכן על הניסיון הקשה הזה ותחזק אתכן עוד קצת באמונה - ויהא זה שכרי. 

לדאבוני, פחד זו מילה מוכרת עד כאב, וכואבת עד צרחות אימה. מה שאני עברתי בתוך הפחד שהקוראת היקרה שלי מתארת כחרדה - גם אלף ספרים לא יוכלו לתאר. 

שתקום הבחורה שתגיד שאין לה פחד להתחתן. אין דבר כזה - פחד, במידה כזו או אחרת, יש לכולנו, והוא הדבר הכי טבעי שיכול להיות, אם מתקיים בו תנאי אחד: אם הוא לא ממסמר וממגנט אותך למקום, ומונע ממך להתנועע בחופשיות לקראת האחד שלך. 

אם הפחד הוא כזה שהופך לחרדה קיומית (שמורגשת אגב אצל הצד השני בשידוך, תרצי או לא תרצי) אז צריך לדבר על זה, לפתוח את זה, להוקיע את זה והכי חשוב - לא להתעלם מזה.

אני יהודייה טובה ואת התשובה שלי רחלי יקרה, אתן לך באמצעות שאלה נגדית או אולי אפילו כמה שאלות, שאותן אפתח ב"ה ביחד איתך, כדי להתבונן וללמוד ביחד: אם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ציווה עלינו דבר מה - האם יש לנו פריווילגיה לפחד? מה זה בעצם אומר עלינו אם אנחנו מפחדים מהפחד עד כדי כך שהוא לא משאיר לנו שום חלקה טובה של תקווה ואמונה וחדוות עשייה? האם יכול להיות שעליי נכתב שהקב"ה אינו דר עמי, כי אני בעצמי הוא אשר מתקרא 'בעל גאווה'?

הקב"ה ציווה אותנו להתחתן. נקודה. "פרו ורבו ומלאו את הארץ", "לא טוב היות האדם לבדו", "ועזב את אביו ואמו ודבק באשתו", "יימחה שמי על המים ובלבד שיהיה שלום בין איש לאשתו".

הקב"ה ציווה על בניית בית, על פריה ורבייה ועל 'דבקות' איש באשתו. על זה אנחנו מתפללים, את זה אנחנו מוקירים ולזה אנחנו שואפים. כשאדם בא ואומר 'אני מפחד' - אז בואי ביחד נבדוק, למה הוא מתכוון. אם את מפחדת אבל הפחד מניע אותך לעשייה ולא נוטל ממך את הזכות לחפש אחר מה ששלך, את בכיוון הנכון. מותר לפחד, אבל אסור שהפחד ייקח ממך את הכל, את הקול. 

הפחד הן אותן אותיות כמו הדחף, וכשמו כן הוא - אמור לדחוף אותך לעבר הכיוון שממנו את מפחדת כל כך. למה? פשוט בגלל שכך הקב"ה ציווה, ואם את נמנית על ציבור מאמיניו ועושי דברו, חזקה עלייך שתמצאי את הכוח להאמין שאת יכולה. להאמין שאת ראויה. להאמין שזה יכול להיות טוב (למרות כל הסיפורים על ההוא שהתגרש ועל ההיא שלא הצליחה).

אומר לנו הקב"ה - 'אין אני דר עם בעל גאווה'. למה? מהי גאווה? גאווה זה כשאדם בא ואומר אני מפחד לעשות את מה שהקב"ה ציווה עליי לעשות. אני מפחד שאולי אני לא מספיק טוב, שלא אהיה מספיק טוב. כשאנחנו מפחדות בצורה שנוטלת מאיתנו את יכולת העשייה ואת התחושה שאנחנו מסוגלות - כל דבר ולא רק חתונה - אנחנו כאילו אומרות להשם: 'תשמע, הייתה לך כוונה טובה, אבל ב'ייצור' שלי טעית. אני לא כמו כולן. אני לא יכולה', וזו גאווה ויתירה מזאת, כפירה. 

אם את אומרת לעצמך שאת לא מספיק יכולה, לא מספיק טובה, לא מספיק מסוגלת - אז זה לא בא לידי ביטוי רק בתחום חיפוש הזוגיות, אלא גם בתחומים אחרים, ואת זה צריך פשוט למגר. 

למה? תזכרי: כי ככה השם ציווה. השם הפקיד בידייך פיקדון יקר - הנשמה שלך, שהיא אדירה ואינסופית ומסוגלת, בלי שום גוזמה, להכל! אם את לא מכווננת לתדר הזה, תתחילי להיות. כי כל תדר אחר, ממילא זורק אותך שוב לגאווה. 

הפחד הוא דבר טבעי. בכל זאת, את הולכת לגור באותו בית עם אדם שאת לא מכירה ושלא מכיר אותך. ייקח זמן עד שתכירו, עד שתלמדו לאהוב, ותלמדו להשלים עם היתרונות והחסרונות (לכולם יש, ושלא ימכרו לך סיפורים. יש מזה וגם מזה). את שואלת אותי מה אני ממליצה? אז קודם כל אני אומרת שהפחד הוא לא אפשרות, נקודה. תכניסי לך את זה טוב טוב לראש. הפחד הוא לא אפשרות. 

יש אפשרות לא להצליח בזוגיות, זה נכון. אבל יש גם אפשרות להצליח. איך? כל זוג שמתחתן צריך לדעת שכשהוא נכנס לדבר הזה, תהיה התמודדות ויהיו ויתורים. לפעמים אפילו גדולים מאוד. הכשלונות שאת רואה לפעמים מסביב בזוגות שלא מצליחים בנישואים שלהם, טמונים בהרבה מן המקרים - בחוסר רצון של בני הזוג להתמודד. בחוסר רצון לוותר. בחוסר רצון לראות את מה שטוב ולהתעלם ממה שלא, או לכל היותר להתפלל עליו. 

כשזוג מתגרש - מזבח בשמיים בוכה, ולכן אמר הקב"ה שיימחה שמו מעל פני המים ובלבד שזוג לא ייפרד. למה הוא אומר את זה? כדי לא להיפרד, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, עם כל הגדלות שלו, מוכן למחוק את הכבוד שלו. אם הוא מוכן למחול על הכבוד שלו כדי שתהיו זוג ש'מכבדים זה את זה, יראים זה מזה ואוהבים זה את זה', מה אתם שמים על המזבח???

זה לא סתם שאנחנו נדרשים להקריב קורבן על המזבח. כל אחד צריך להקריב משהו יקר מתוכו, כדי שזה יצליח. אם יש לך פחד יש לך חשיבה שהיא הפוכה מהבורא שלך, ואת צריכה להתיישר אליו. מה זה להתיישר? להיות ישראל, דהיינו ישר-אל. להתיישר לרצונו, למחשבות שלו, לציוויים שלו, ולמה שהוא כיוון בעצם הבריאה שלך. 

כשנתיישר באמת, נגיע אל הא-ל שבתוכנו, אל אותו חלק נשגב בנשמה שלנו שלא מפחד משום דבר, שיש לו יכולת לעשות הכל ושהפחדים שלו הם מינוריים לעומת הנשמה המופלאה והאינסופית שבו. 

בהצלחה רבה!